קורות חיים
צבי ינאי נולד באיטליה בשנת 1935, בשם סנדרו טוט. זו הייתה תקופה בה השלטון הפאשיסטי-איטלקי של מוסוליני היה בשיאו, ותקופה שבה הגרמנים כבר החלו לתפוס אחיזה בגרמניה, לקראת השתלטותם כמעט על כל אירופה. סנדרו טוט, הוא צבי ינאי, אפילו לא ידע בילדותו שהוא יהודי. אבל, שורשיו היהודיים הגיעו עד אליו ומשכו אותו לארץ ישראל. וזהו סיפורו.
הוריו של צבי ינאי היו קלמן טוט, זמר אופרה הונגרי, ויוצ'י גלמבוש, רקדנית הונגרייה-אוסטרית, יהודיה. שני הוריו של ינאי לא היו טיפוסים רגילים: הם לא התחתנו, היו אומנים נודדים ללא בית קבע, הולידו את ילדיהם במקומות שונים ברחבי אירופה – שלחו אותם לאומנה לשלוש שנים ולאחר מכן פשוט 'אספו' אותם איתם להמשך הדרך. אחד מאחיו של צבי 'נעלם' בדרך, ועד היום לא ברורות נסיבות היעלמותו או היכן או נמצא.(על כך כותב צבי ינאי בספרו עטור השבחים והפרסים "שלך סנדרו").
צבי ינאי הצטרף להוריו, אז עוד כסנדרו טוט, למסעותיהם ברחבי אירופה, אך על רקע עליית הנאצים לשלטון נאלץ אביו לחזור להונגריה והאם נשארה בעיירה קסטליון פיורנטינו שם גידלה את שלושת ילדיה – שתי אחיותיו של צבי ואת צבי.
רומולו כאמור לא הצטרף למשפחה. האב שנסע להונגריה (כיום רומניה) לחפש למשפחה מקום טוב יותר, נפטר ממחלה ללא ילדיו, בעוני ובעליבות. ואילו האם ששימשה מתורגמנית לגרמנים נפטרה ממחלת לב – כמה שנים אחר כך, בארצ'ו באיטליה. אידה לנטי, האומנת המסורה שגידלה את הילדים לצידה של האם לקחה את הילדים תחת חסותה והביאה אותם לעיירה שלה ומסרה אותם למנזר בעיירה.
שם חי כנוצרי לכל דבר. לאחר מות האם, היו אלו דווקא חיילים גרמנים שסייעו לילדים וסיפקו להם אוכל והגנה. זאת, משום שהאם הסתירה כל העת את היותה יהודייה. למעשה, גם בהמשך הדרך צבי ינאי חי כנוצרי למשך מספר שנים – פשוט משום שזה אורח החיים שהכיר.
זמן קצר לאחר מות האם הגיעו אל סנדרו הצעיר, שהיה אז בן 10, חיילי הבריגדה היהודית. אלו נשלחו על ידי אחיה של האם, פאלי, שגר אז בארץ ישראל. יצירת הקשר הביאה באופן טבעי לעלייתו של סנדרו לארץ לקיבוץ רמת דוד, ובעקבות הדוד הוא שינה את שמו לצבי טוט (הדוד שינה את שמו לשמואל ינאי עוד קודם). כאן החל הפרק השני בחייו של ינאי – החיים בישראל.
החיים בישראל
צבי ינאי הקטן הגיע לקיבוץ רמת דוד ושם גדל. הוא לא זכה ליחס טוב מבני הקיבוץ ('כיאה' לתושב חוץ), בין היתר משום שלא נימול. בהמשך הוא ערך ברית מילה, ואט אט החל להסתגל לחיים בקיבוץ שלדבריו העניקו לו המון. בגיל 17, בשנת 1952, התגייס לצנחנים ושרת בגדוד 890, שאוחד עם יחידה 101 המפורסמת. הוא השתתף בכמה וכמה קרבות מהנודעים במלחמות ישראל, וכמילואימניק לחם גם במלחמת יום כיפור. מהשירות הסדיר השתחרר ב-1956. אגב, ינאי שימש בצבא בין היתר כמדריך צניחה והספיק להשתתף באליפות העולם בצניחה חופשית שהתקיימה אז בברית המועצות, כאשר בראש המשלחת עמד מי שהיה אז מפקד הגדוד – רפאל איתן. לקראת צאתו לאליפות הוא היה חייב לשנות את שם משפחתו ואז שינה אותו לינאי כמו שמו של דודו. לאחר שחרורו, פנה צבי ינאי לכיוון שונה לגמרי: הוא החל את צעדיו בעולם הפרסום, היח"צ והדוברות ובשנת 1970 מונה לאחראי התחום מטעם חברת יבמ, בשלוחתה בישראל. שם למעשה החל את ה'רומן' המרתק שלו עם המדע. צבי ינאי מעולם לא רכש הכשרה כמדען ובתחילת הדרך גם לא החזיק בכל ידע כמדען. כל זה לא הפריע לו לקדם את המדע בישראל, להפוך את התחום למעניין יותר ולהנגיש אותו לכלל הציבור, שבאותה תקופה כלל לא התערה או התעניין בתחום.
במסגרת תפקידו, ערך ינאי את כתב העת 'מחשבות' שהוציאה חברת יבמ, אך ביצע בו שינויים קונספטואליים מרחיקי לכת, ששינו לחלוטין את אופי כתב העת. מטקסט אותו הגדיר ינאי כ'משעמם', הפך כתב העת ללהיט אשר לו 15,000 מנויים קבועים. מה שנתפס כתחום אפור מאוד, קיבל גוונים אחרים ומרתקים הודות לתפיסתו השונה של ינאי. הנגישות למדע וההתעניינות הרבה בו, כאיש שאינו מדען, הפכה אותו בשנת 1993 לחבר מן המניין במוסדות הממשלה – הוא התמנה על ידי שרת המדע, שולמית אלוני, למנכ"ל המשרד, תפקיד בו שימש ארבע שנים ברציפות.
בין לבין, ינאי הגיש תוכניות טלוויזיה ורדיו בנושא מדע וקולנוע, התכנית המדוברת באותה תקופה היתה: "דברים בגו" תכנית ראיונות שאספה את מיטב המוחות המדעיים הספרותיים והבאמנותיים כאן בארץ. לא היה אחד שלא רצה להתראיין על ידי צבי ינאי. ינאי, היה חבר מייעץ במועצה הציבורית לבית הספר התיכון למדעים ולאומנויות שבירושלים ואף ייעץ למי שהיה בזמנו שר הבריאות, אהוד אולמרט, בנוגע לרפורמה שתוכננה במערכת הבריאות. ב-2006 יצא ספרו של ינאי, 'שלך, סנדרו', אותו הקדיש לדבריו לאחיו. הספר הקנה לו את פרס ספיר, בו זכה בשנת 2008.
צבי ינאי הלך לעולמו בשנת 2013, כשהוא מותיר אחריו בת זוג, וארבעה ילדים.
