איילת גולדין-קאופמן

גם בזום

ZOOM

עברית, אנגלית

קורות חיים

אחותו הגדולה של סגן הדר גולדין, קצין גבעתי שנחטף ונהרג במהלך הפסקת האש במבצע "צוק איתן" בשנת 2014.
הדר, בן 23 במותו, הותיר אחריו מורשת עמוקה של ערכים, מנהיגות ואחריות, שהפכו למצפן עבור איילת ומשפחתה.

במשך תשע שנים הובילה איילת ומשפחתה עשייה ציבורית חסרת תקדים בזירה המדינית, הבינלאומית והחברתית להשבת הדר והחטופים. מהשביעי באוקטובר חברה המשפחה למטה החטופים, ויחד פעלו עד להשבתם של כל 255 החטופים אל אדמתם.

איילת ומשפחתה הפכו לסמל חוצה מגזרים של עמידה איתנה על ערכים ועשייה שהתבססה על אמונה עמוקה בעקרונות משותפים ובכוחה של החברה הישראלית להתלכד סביב ערכי ערבות הדדית ואחריות לאומית.

איילת מביאה קול מאחד ומעורר השראה, המזמין אותנו להתחבר לערכים של נתינה, חוסן ותקווה ולהפוך אותם לכוח מניע בחיינו. היא אינה מוותרת על החברה הישראלית, מאמינה בה בכל לבה ורואה בסיפורו של הדר כלי לתיקון ולבניין של עתיד משותף.

הרצאתה אינה מספרת רק סיפור אישי של אבל ומאבק, אלא פותחת מרחב של מחשבה ומשמעות – על אחריות, על בחירה, ועל היכולת של כל אחד ואחת מאיתנו להשפיע.

הרצאות מבוקשות

תשע שנים ועוד שתיים - בעוז ובענווה

סגן הדר גולדין, אחי הקטן, נחטף ונהרג במהלך הפסקת האש במבצע "צוק איתן" בשנת 2014. הוא היה בן 23 בלבד, והשאיר אחריו עולם שלם – אשר לאורו אנו הולכים עד היום. מאז אני נלחמת על הדר שלי, ובעצם נלחמת על החברה והמדינה שלנו. זהו מסע שהובלנו כמשפחה בעוז ובענווה במשך 9 שנים בהן היינו בודדים, ועוד שנתיים בהן היינו חלק ממשפחת החטופים, תוך שחצינו גבולות והפכנו עולמות בזירות בינלאומיות וציבוריות.

דרך דמותו של הדר: חיוכו, ערכיו, ואהבתו לחברה הישראלית, ודרך המסע של משפחה שלא עצרה, ההרצאה שואלת שאלות מהותיות על ערכים, על החברה ועלינו: מה תפקידי כאן? מה אני עושה עם מה שהתגלה? הרצאה על אחריות, על ערבות הדדית ועל הדרך שלנו כחברה.

הדר לא חזר רק כדי שנזכור – הוא חזר כדי שנמשיך, נבנה, ונהיה ראויים.
זהו סיפור אישי של מאבק בעוז ובענווה של משפחה שנלחמה ללא לאות 11 שנה כדי שאף אחד ואחת לא יישארו מאחור.
הדר הוא מודל לחיקוי; החיוך שלו, היכולת לראות את האחר, הענווה לצד העוז – אלו תכונות שכל אחד מאיתנו יכול לאמץ.
ה-7 באוקטובר חשף ערבות הדדית עצומה; השאלה האמיתית היא איך שומרים על הרוח הגדולה שקמה כאן.
להיות הדר זו לא מטאפורה – זו החלטה יומיומית.