ירון אברהם

ההפתעה של עם ישראל מהטבח האכזרי בעוטף עזה נבעה מעצם האכזריות. איך הם מסוגלים לעשות דברים כאלה אחרי שהעסקנו אותם, עבדנו איתם, הכנסנו אותם לבית, סיפקנו להם שירותי רפואה וניסינו לחתור לשלום? ההפתעה וההלם שלי, היו בניגוד לכל אחד בישראל שאלת האיך הם הצליחו לעשות את זה?

רצים סרטונים מחרידים ברשת על זוועות שנגרמו לתינוקות, ילדים, גברים, נשים, זקנות וזקנים. כל החינוך שעברתי בעזה עלה וצף אצלי שוב – אני יודע איך זה אמור להיראות אני מכיר את השנאה שהניעה אותם ואת האכזריות שלהם.
כשהייתי ילד בעזה, ישבתי בתוך קבר פתוח וכולם עמדו מעלי בקבוצה של תלמידים ומורים וקראו פסוקים מהקוראן כדי שארגיש את הרגע ההזוי הזה שנשמה של השאהיד עולה לשמיים וכדי לעודד ילדים להיות מחבלים רוצחים.
החמאס והאיסלאם מקדשים את המוות. עם ישראל חייב להבין עם מי יש לו עסק על מנת להביס את האויב האכזר הזה.
השנאה ליהודים כל כך גדולה מבחינת דת האסלאם כדת. זה לא עניין של פוליטיקה, זה לא עניין של כיבוש.
כל מוסלמי יודע שארץ ישראל ניתנה לעם ישראל – אין מה להתווכח בנושא הזה.
אבל הערבים בעזה מצאו נקודת לחץ להפעיל יחד עם חלק מעם ישראל והעולם המערבי – תירוץ הכיבוש. המוסלמי אומר לנו שהוא רוצה לבוא ולהרוג אותנו משום שזו מצווה דתית והיהודי משיב לו בתמורה במתנות – קח מיליארדים לחינוך הילדים שלך, קח כבישים ומים נקיים, שירותי בריאות, דלק ותרופות – ואז נחיה בשלום.
אבל המוסלמי אומר שהוא לא רוצה שלום, הוא רוצה לרצוח את היהודים. הצד השני פשוט צוחק על עם ישראל. אין דבר כזה מפגע בודד, מדובר בתופעה חברתית שלמה ובמלחמת דת – ההסתה מתקיימת בבתים, במסגדים, בבתי הספר, בקהילה, במכולת ובכל מקום.
האם לעד נחיה על חרב? לצערי הרב התשובה היא כן וכדאי מאוד שהחרב הזו תהיה חדה וברורה ושלעולם לא נניח אותה לרגע אחד.