עמנואל רוזן

עמנואל רוזן כתב בשני עיתונים, שידר בשלושה ערוצי טלוויזיה ובשלוש תחנות רדיו, הוא כיסה 7 מלחמות ו70 מבצעי צבאיים, כיסה ופירשן 7 קמפיינים, ארבעה ראשי ממשלה, שני הסכמי שלום וגם רצח פוליטי אחד. הוא חתום על הקמתן והגשתן של תכנית תחקירים, מגזין פוליטי, תוכנית אקטואליה בפריים טיים ואחת בלייט נייט, 1000 כתבות (בערך) 10 סרטים דוקומנטרים, 100 סקופים (נניח) וגם סדרה על נפלאותיו של הכדורגל הישראלי. הוא ראיין את שרון ואת ערפאת, את בנזיר בוטו ואלכס פרגוסון, וגם הושיב פעם על כסא אחד לראיון משותף את רבין ופרס. הוא כתב, שידר, ערך, ביים, ראיין, חקר, פירשן וחיווה דיעה על פוליטיקה, צבא, חברה, כלכלה, חזרה בתשובה, חזרה בשאלה, ספורט, מוזיקה, אסונות ושמחות, טרגדיות וסיפורי הצלחה. בגיל 57 הוא טוען שהוא יודע משהו על התקשורת וגלגוליה השונים, מהימים שבהם כתבות הוכתבו בטלפון ציבורי עם אסימון וחוט ועד לימים שבהם כל טוקבקיבט עם טלפון סלולרי הוא איש תקשורת. מהימים שבהם ידיעה הוצלבה על ידי שני מקורות ועד לאלה שבהם אפשר לצלוב אדם ב140 תווים בטוויטר ולקרוא לזה עתונות. ויותר מכל הוא מתגעגע לריח הדפוס בבית "מעריב" של פעם, ולכתבה הראשונה שלו שפורסמה לפני 43 שנה: הראיון עם אביו המנוח שמוליק רוזן, שהודפס ב"מעריב לנוער" תחת הכותרת: "התפוח מראיין את העץ",