משה פייגלין

האם יודעים שם במטכ"ל מה לעשות כשאבינו שבשמיים ינוח לרגע, והטילים כן יפגעו בגן ילדים. רמז – הם לא… שום אסטרטגיה חלופית לא נבנתה בכדי להחליף את קונספציאת אוסלו שכשלה ולכן פעילות צה"ל (הפגזת דיונות) נועדה לשרת מטרות פנים בלבד. הרצאה מרתקת היורדת לשורש הבעיה ומניחה את הפתרון עקב בצד אגודל תוך מענה לכל השאלות הקשות.

ישראל היא נס כלכלי מבוזבז. ב 30 השנים שעברו, צמח התל"ג פי 10. אך התור לדרכון אירופאי הולך ומתארך. צעירי ישראל מממנים בעבודה סיזיפית את חייהם המשוגעים של דור המקורבים והפרוטקציונרים שהיו כאן לפניהם. הסיכוי של זוג צעיר להגיע לדירה ולחיים שאין בהם שיעבוד ודחק, כמעט שלא קיים. איך פותחים את הכלכלה הישראלית כדי שבנינו יישארו עמנו וצעירים יהודים יעלו לארץ – קודם כל כדי לעשות כסף!

מדינת ישראל נוסדה על בסיס שני אתוסים מכוננים סותרים. היהודי והישראלי. המאמין והכופר. הציוניות בקשה לנתק בין הלאום והדת בדיוק כפי שעשו מדינות הלאום המודרניות. ייתכן שלא ניתן היה אחרת, משום שהדת בתצורתה העכשווית היא תולדה של חורבן המקדש והיציאה לגלות. היא הצליחה לשמר באורך פלא את זהותנו, אך בעיני רבים הפכה למכשול בבואנו לחדש כעבור 2000 שנה, תרבות ריבונית בארצנו. מנגד, בלי האתוס היהודי, לא היו לציונות חיילים. אפילו פליטי קישינייב  דחו את הצעת אוגנדה של הרצל. רק לארץ הקודש מוכנים היו לעקור.  בסופו של יום, הכח העמוק שהניע את התחיה היה הסנטימנט היהודי המשולב במרדנות הציונית. שני ההפכים הללו אינם יכולים להתקיים לבדם, אך אינם מצליחים להתקיים יחדיו. אולי לראשונה מראשית ימי הציונות, מוצגת גישה המייצרת מדיניות של הבניה הדדית (סינרגיה) בין התפיסות במקום עוד נסיון הרסני להכריע האחת את רעותה.

" אל לו, לאדם הטוב, לציית לחוק יתר על המידה " (ראלף וולדו אמרסון). כיצד אמור אזרח אחראי לנהוג מול עוול בלתי נסבל של ממשלה נבחרת? מהו גבול הציות? ומה ההבדל בין סרבנות לאנרכיה? משה פייגלין היה הראשון שיישם בארץ את התפיסה של מרי אזרחי בלתי אלים כשבאוגוסט 1995 ארגן את חסימת כל צירי התנועה הראשיים בישראל (כמאה צמתים ראשיות) על ידי כ 100,000 מפגינים שקשרו לעצמם את ידיהם כאות לאי כוונתם האלימה ושעל חולצתם נכתב – "אני מוכן להיעצר למען מולדתי". בעשרות השנים שחלפו מאז, נותר פייגלין נאמן לתפיסת מקומו של האזרח האחראי מול המדינה ותמך בסרבני שמאל כשאלו נכונים היו לשלם את מלוא מחיר סרבנותם. פייגלין מבין את הדמוקרטיה באופן העמוק שלה, כדמוקרטיה מהותית ולא רק כדמוקרטיה צורנית. את ההבדל שביניהם וכיצד ניתן לשחרר את ישראל מעריצות הרוב מחד – ומשלטון הפקידים מאידך, מסביר פייגלין בהרצאה זו.

התיקו המשתק שהוביל אותנו לשלוש מערכות בחירות בשנה אחת, אינו עניין טכני ואקראי, הוא גם לא ייפתר פתרון מהותי באמצעות שינוי שיטת הבחירות. הוויכוח העמוק שמתקיים בתוך החברה הישראלית מראשית ימי הציונות, כיפוף הידיים שבין היהודי והישראלי הגיע אל נקודת איזון משתקת. הביטוי הפוליטי של הניטרול ההדדי הוא רק קצה הקרחון של מהות תקועה. המרחב שבו מתנהלת הדיון אינו מרחב הימין והשמאל אלא מרחב הזהות – יהודי ישראלי. לכן, משעבר ליברמן אל המרחב הזה יחד עם מצביעי ימין המזהים עצמם כישראלים אך פחות כיהודים, השתנו כללי המשחק ונוצר התיקו. במועד א' עשתה זהות את אותו הדבר. היא נטשה את שיח ה 'ימין/שמאל' והתמקמה במרחב הזהות. אך במקום לפלג את העם ביקשה לאחדו. משכשלה – נותר המגרש בידי ליברמן שעושה במרחב הזהות שימוש הפוך

"לישראל אין מדיניות חוץ, יש לה רק מדיניות פנים" (הנרי קיסינג'ר) כחודשיים לאחר פתיחת מערכת צוק איתן, הופיע סגן הרמטכ"ל גדי אייזנקוט בפני וועדת חוץ וביטחון של הכנסת. איזנקוט פרס בפני חברי הוועדה את רשימת המנהרות שנתגלו, את כמות הטילים שהושמדו והותיר את חברי הוועדה מבולבלים. אם הכל כל כך טוב – כיצד זה החלו בתל אביב להתרגל למציאות של שדרות – כלומר להשתטח על המדרכות לשמע קולות הצופרים ויירוטי הרקטות. אם צה"ל מצליח, מדוע סוף הטרפת הזו אינו נראה באופק? " אחרי מנהרה מעולם לא רדפה " – פנה ח"כ פייגלין לסגן הרמטכ"ל – גם כמות הטילים שהושמדו לא ממש מעניינת אותי, אודה לך אם תענה לי לשאלה מאוד פשוטה…   מי האוייב? החמאס או המנהרה? " סגן הרמטכ"ל החוויר, פצח בנאום מבולבל ומיהר לחמוק מחדר הוועדה. לימים פוצץ צה"ל מנהרת טרור בגבול עזה והרג בטעות כמה מפקדי טרור ששהו בתוכה. צה"ל התנצל על הפגיעה ופייגלין התעמת בעניין עם נציג מערכת הביטחון שהגיע לאולפן – תא"ל במילואים גיורא ענבר. את שהתרחש בדלתיים סגורות בחדר וועדת חוץ וביטחון מול סגן הרמטכ"ל, שיחזר פייגלין במדוייק מול תא"ל ענבר. "מי האוייב?" שאל אותו פייגלין. "המנהרה" גמגם ענבר וחשף לכל את ערוותה של מערכת שאיבדה את זהותה, את יכולתה להדיל בין אוייב לאוהב וכמובן את היכולת לנצח. איך מחזירים לצה"ל את היכולת הזו? קשה אך אפשרי – מסביר פייגלין בהרצאה מרתקת.