דפנה טלמון

לאחר למעלה משלוש שנות נדודים, תוך חיפוש אחר אורח חיים חופשי, חשה שעליה לנסח מנגנון חדש שישחרר אותה ושבה לגור בבית. אלא שהרצון להיות חופשיה, הוביל אותה למחשבות על המשקולת שהיא נושאת על צווארה – ציוד, רכוש וחפצים שמגדירים אותה ואת חייה, שכבר לא נחוצים לה. עם ההבנה הזו, החלה בעבודת תיעוד סיזיפית, שבסופה ערכה לחפצים ׳משפט׳ בו החליטה מה נשאר איתה וממה היא נפרדת. הפרידה מהחפצים הפכה לאקט אמנותי שגרם לאחרים לקרוא לה לעבור איתם את התהליך – בשיחה, צילום, תיעוד בביתם, שבסופו יצאה עם ארגז החפצים שהם שחררו מעצמם.
השחרור והמעבר המחודש למגורי קבע הבהירו לה את מה שכבר ידעה – "אני לא מתבייתת. מעולם לא חשתי בבית, באף בית" אם כן מהו בית? מהו חופש? בהרצאה מרתקת טלמון מעלה שאלות הנוגעות לאורח חיים, לתרבות השפע, למינימליזם, לרגשות העולים מגיבוב חפצים, לתחושת שחרור, לחלומות.