פסקל ברקוביץ - בלעדית

פסקל ברקוביץ', ילידת צרפת ובת למשפחה יהודית עסקה מנעוריה בספורט ובריקוד ואף זכתה באליפות מחוז פיקרדי בהתעמלות. בגיל 17 החליטה לעלות לישראל.
אולם באחד הימים, בעודה ממתינה לרכבת, החליקה מהרציף ורגליה נקטעו תחת גלגלי המתכת. למרבה הפלא, איש לא הבחין בתאונה. פסקל שכבה קטועת רגליים על המסילה קרוב לשעה בהכרה מלאה. למזלה, דקות אחדות לפני הגעת הרכבת הבאה, הבחינו בה אנשים ברציף וחילצו אותה מדריסה שנייה.
פסקל הובהלה לבית החולים, ועל אף אבדן הדם הרב הצליחו הרופאים להציל את חייה. לתדהמת משפחתה וחבריה היא הודיעה להם על כוונתה לממש אחת לאחת את תוכניותיה: לעלות לארץ ולחדש את פעילותה הספורטיבית על כיסא גלגלים. חצי שנה  אחרי התאונה עלתה בגפה לישראל נאמנה להחלטתה להמשיך את חייה מלפני התאונה, היא התנדבה לשירות בצה"ל. לאחר סיום השירות החלה להתאמן בשחייה בבית הלוחם בתל-אביב. המטרה: השתתפות בתחרויות שחייה באולימפיאדת הנכים בברצלונה בשנת 1992. אולם אילוצי פרנסה אילצוה אותה לפרוש מהאימונים. פסקל החלה לעסוק לפרנסתה כעיתונאית, הוציאה לאור ספר ("חיוך הדולפין") וביימה שלושה סרטי תעודה, בהם "שלוש מאיות השנייה" על אולימפיאדת הנכים 2000. במקביל לעיסוקיה בכתיבה ובהרצאות היא הסתערה על ענפי הספורט האתגרי, שכללו , טיפוס הרים, צניחה חופשית, סקי מים, סקי שלג, צניחה חופשית, וגלישת גלים. בין עיסוקיה הספורטיביים לעיסוקיה התקשורתיים היא ילדה את בתה הבכורה עדן, אחות למיקה שנולדה שמונה שנים אחריה.
ב-2007, עשרה חודשים לפני אולימפיאדת הנכים בבייג'ינג 2008, הוזמנה פסקל לנבחרת החתירה הפאראלימפית של ישראל. ללא ניסיון קודם היא ניגשה למשימה בנחישות אופיינית. במסגרת הכנותיה לאולימפיאדה היא יצאה לתחרות גביע העולם בחתירה בגרמניה, שבה סיימה במקום השני. באולימפיאדה עצמה הגיעה למקום השמיני, בשנת 2011 חזרה פסקל לאימונים לקראת אולימפיאדת לונדון 2012 בלונדון הגיעה למקום שישי באופני ידיים ומתכוננת לאולמפאדה הבאה בריו 2016.